top of page
  • Writer's picturelaura miryam

צפונה אל הלא נודע - על הרוח המגולמת בחומר, כוונה שבלב וחפצי כח

Updated: Oct 12, 2020

זהו הפוסט הראשון בבלוג שראיתי בעיני רוחי ותכננתי זמן רב לפני שידעתי מה יכתב בו.

ואני מאוד נרגשת.

וזהו.. עכשיו הינה הוא לפניכם, 'in the open והנושא מעט יומרני, ואני רוצה לקחת אתכם איתי, אל הלא נודע, לחקירה שאת תוצאותיה מבטיחה לשתף פה, בגלוי ובגילוי לב.

הרוח שבחומר

בשנתיים האחרונות גיליתי עניין עמוק בדרך בה אנרגיה מתגלמת בחומר.

אם אתם פה איתי עכשיו אתם בטח מכירים את עבודותיי בתחום צבע טבעי ובדים. לתחום היצירה היחודי הזה הגעתי מזיקה עמוקה המתקיימת ביני ובין עולם הטבע. מעבר ליצירה עצמה, חיפשתי דרכים בהם אוכל לשמר ולחבר את איכות הצמיחה וההתחדשות של עולם הצומח, בעיקר של עצים, לבדים טבעיים שנוגעים ועוטפים את הגוף. משהו בדומה להשפעת פרחי באך, רק במגע וללא דילולים. הבנתי שאני מצליחה בכך מתגובות אוטנטיות של אנשים שפגשו ורכשו את עבודותיי.

מה בין אתגר, להתפתחות, לכיוון - כמה מילים על כוונה

נתיב חיינו מפגיש אותנו עם התמודדויות, אתגרים ומצבי משבר המהווים טריגר לשינוי וגדילה. מצבים אלו מביאים אותנו קרוב אל עצמנו, מעוררים שאלות של מהות וחיפוש דרך . אנו מחויבים לבחון לעומק את נתיב חיינו, לקחת אחראיות על שינוי ולבחור באומץ כיוון חדש . לשם כך הכרחי לברר את הכוונה שבלב. מה בעצם אנו רוצים לממש בחיינו. הכוונה היא זו שמתווה כיוון ודרך, ומכריזה את מחויבותינו לשינוי.

ככל שהכוונה זכה יותר, כלומר מדויקת ומהדהדת את נתיב ההתפתחות בעולם הזה, כך ההגשמתה מקבלת עזרה בליווי הרוח.

עצם בירור ודיוק הכוונה הינו תהליך חשוב ומשמעותי שמשלב ומחייב שיח בין האני המודע, לאני הגבוה בשילוב קול הנשמה המחובר לאור אין סוף(לאלוהים או לאלוהימה או ליוניברס, השם אינו חשוב)

פרקטיקה - יצירת חפץ כח

וכך, תוך כדי יצירה, כשידי עובדות, מחשבותיי שקטות ותודעתי חופשייה לנדוד ולהקשיב, הבנתי שאני יכולה להגשים

את הכוונה לכדי סמל. הבנתי שכוונה שמגולמת בסמל שמגולם בחומר יוצר חפץ כח.

הבנתי שחפץ הכוח נושא ומהדהד את הכוונה, מצהיר את המחויבות לדרך ומזמן את הרוח.

למעשה - חפץ הכח הינו מרכבה (מלשון רכב) שמחברת בין העולמות - בין עולם פנימי לעולם החומר לעולם הרוח.

בשפה עממית לחפץ כוח שכזה קוראים קמע.

לקחתי את ההבנה הזו לשלב מעשי והתחלתי לייצר חפצי כוח. כמובן שבחרתי לעבוד עם בדים.

תחילה יצרתי בבד סמליות ממוקדות רעיון - "כיוון", "אמונה", "עדינות", "בית" ותליתי את העבודות הקטנות על קירות הסטודיו. ראיתי כיצד הן משכו אליהם אנשים. לא נדרשו שום מילות הסבר מצידי. יצירות אלו מצאו בית חדש תוך כמה ימים.


גיליתי שבעבודה עם קמע חייבים להתקיים שלושה מהלכים עיקריים.

בירור הכוונה - מלשון כיוון. מהו השינוי המיוחל. הכוונה מקושרת לצמיחה והתפתחות. הכוונה מתווה דרך ומהווה הכרזה למחויבות לשינוי.

גילום הכוונה בחומר – יצירת הקמע. היצירה הינה בשפת סמלים אישית, סמלים מאגיים אוניברסליים או תלויי תרבות.

זימון הרוח – טקס אישי, תפילה ובקשה לליווי ולעזרה בדרך הנוכחית של חיי.



 

מעניין היה לגלות שמקור המילה "קמע" היא בשפה הארמית ומשמעותה קשר.

גילום כוונה בבד ויצירת חפצי כח הינה

מסורת ארוכת שנים המאפיינת את רוב האמונות והדתות בעולם. משחר האנושות הבד שימש להכנה של בגדים טקסיים או אביזרי פולחן המפרידים בין קודש לחול. בכל תרבות, בכל דת, לבגד הטקסי תפקיד של זימון הרוח, זימון הנשגב והאלוהי.

דוגמה טובה הן ציציות הבגד או הטלית שמוכרות לכולנו, ואינן אלא קמעות הקושרות את הכוונה לזכור את הברית בין בני ישראל לאלוהיו. במקורות ישנן הנחיות ברורות לגבי אופן הכנת הציציות. כך גם לגבי בגדי הכוהן הגדול בעודו עובד את ה' בקודש הקודשים של המקדש.


 

והאמת היא – שיצירה ועבודה עם קמע דורשת קפיצת דרך של אמונה.

ולא הצלחתי. לא הצלחתי לעשות את קפיצת האמונה הנדרשת. ידעתי את התיאוריה. הינה היא רשומה לפניכם.

חלומותיי הראו את הדרך ונתנו את החיזוק. אבל אני נותרתי בספק. ולא הייתה לי השגה. ואם אין לי השגה בטח שלא יכולה לממש או להעביר את הידע הלאה. ואני ממשיכה ויוצרת בבד וצבע טבעי, על זה כבר יש השגה, זה קל ואני אפילו טובה בזה אך בתוכי ממשיכה ומתקיימת תשוקה שלא מרפה וידיעה עמוקה שמחייבת אותי לממש את הנתיב הזה.

לפני כחודש – מתוך קושי גדול בחיי, בטווח בין חוסר אונים להתרסה עצמית – אני מחליטה שזהו, חייבת להכין לעצמי קמע, קמע ממוקד מטרה. הרי אם אני מאמינה שזה עובד, שזה אכן אמיתי, הדרך להשגה מחייבת ליצור קמע המגלם את כוונתי המדויקת. חייבת להעמיד את אמונתי למבחן ולבדוק אם אכן השינוי הכה מיוחל מתקיים.

נשמע פשוט נכון?

ואני מתחילה ליצור קמע. בעודי בספק. בעודי בפיצול בין תשוקה ואמונה לבין פרקטיות מבוססת מדע וחומר.

אני מכינה את הקמע שלי מבדים, זה ברור. מתכננת אותה ע"פ הסמליות של עולמי הפנימי. בוחרת בד, טקסטורטות, צבעים., ב 10 בלילה, נעלמת כל עייפות היום, ואני תופרת לפי הכיוונים המדויקים אותם אני רואה בעיני רוחי. אני עובדת כ 3 שעות על פיסות בד שגודלם הכולל אינו עולה על 40X20 ס"מ. דרך כל תך ותפר אני מחברת את בקשתי ותפילתי לרוח.

באחת בלילה הרגשתי שזהו - מוכן. בעצם כמעט מוכן. עוד משהו חסר. משהו.. לא מצאתי מה.

בשלושת הימים הבאים נצמדתי לקמע או יותר נכון הצמדתי את הבד הרך לגופי. תפילתי ממשיכה ומפעמת בו. וכלום לא קרה. לא הגיע השינוי המיוחל. ועוד יומיים עברו ואני כבר מתרחקת. זה לא עובד.

המציאות קשה ודחוסה. אין קסם. אין קפיצת דרך.


בחמישי חברה הגיעה לביקור. שיתפתי אותה. היא בקשה לראות ואמרה "חסר משהו".. ונתנה עצה. הצמדתי צדף

לראש הקמע. תליתי על הקיר. ובשישי חברה אחרת מגיעה לארוחת ערב ומספרת על תפיסת עולמה. תמיהה גדולה – האומנם אפשרי? מנסה לעכל את השינוי הנדרש שעדיין נמצא בשדה ההילה שלי, לא חודר פנימה. השבת עוברת. לאט לאט אני מפנימה. נפתחת לתפיסה אחרת של מציאות פנימית. ועדיין חשה שהשינוי כה שברירי, מפחדת שיתפוגג. ובראשון עוד ביקור של אדם שמביא מסר – עוד הפנמה.

ואז אני מבינה. זה בדיוק מה שזה – הקמע שלי עובד. השינוי שבקשתי מתחולל.

ומאז זה מתעצם. אני רושמת לעצמי יום יום את השינויים, את הניסים, את קפיצות הדרך. מחויבת לשים לב. לשים את הלב. להיות שותפה פעילה לשינוי שזימנתי.

אני כותבת לעצמי - "יש לי השגה".

ותוך כדי כתיבה אני יודעת שזה יהיה הפוסט הראשון בבלוג שלי – עד כה דף וירטואלי ריק באתר החדש.


אז הינה אני פה. הדף שלי כבר לא ריק. והבלוג שלי יוקדש לחקירה של יצירה ועבודה עם חפצי כח וקמעות המזמנים את הרוח לחומר ומהדהדים תפילה ומחויבות לדרך. אני אתמקד באלכימיה וקפיצות דרך קוונטיות. הלאה הלינאריות. הרי אנחנו בעידן הדלי.


סדנה ראשונה ליצירת קמע אישי,

או חפץ כח אם תרצו, יוצאת לדרך ואני מזמינה אליה 4 משתתפים.

  • אנחנו נעבוד על בדים שנלקט. על בדים עם משמעות אישית. על בדים שנצבע בצבע מהטבע.

  • אנו נעבוד על מה שמבקש לקבל משמעות, נברר רצון ונזכך כוונה, ניצור סמלים וצירופים ע"פ השפה האישית של כל אחד.

  • אנו נעבוד בדרכים שאמאניות. נעבוד עם קלפים ועם עולם החלימה.

  • נבין ונכבד את הרצף של מה שהיה עד כה – ואז נבקש את קפיצת הדרך. נגלם את התפילה על בד. נחבר בין פיסות בדים ביד שעולה ויורדת ומחברת בין העליון לתחתון, שמזמנת את הרוח, ומבקשת התגלמות למציאות חיי.

אין בסדנה זו תכנים של דת.

יש בו חוכמה שלמדתי בחיי במגע ישיר,

יש בו ליקוט של חומרים מהחוץ ומהפנים,

יש בו שימוש בטכניקה של boro,

יש בו כלים ותנועות בעולם הרוח שלמדתי ממוריי אילניה קור ושמואל שאול, משפחתי הרוחנית.

ויש בו יצירה עם חומרים טבעיים.

מפגש ראשון 27.8 יום שני, שעה 9:30. 3 שעות.

פרטים נוספים בהמשך.


אם אתם בעניין, אם תרצו לזמן את "קפיצת הדרך" וליצור חפץ כח עבורכם או עבור יקיריכם,

השאירו לי הודעה בתגובות, או צרו קשר בסלולר.



484 views5 comments

Recent Posts

See All

דרך

bottom of page